עוף מן בע"מ נ' יפה עוף בע"מ

פסק דין

לפני תביעה לפינוי ולמתן סעד כספי בסך 313,000 ₪ המהווה לטענת התובעת חוב בגין 3 חודשי שכירות של מקרקעין הכוללים 4 אולמות ומגרש צמוד המצויים ברחוב העוצמה 17 בטירת הכרמל (להלן:"המושכר"). המושכר כולל שני מגרשים, מס' 25 וחלק ממגרש 26. בעת חתימת ההסכם סומן גבול המושכר על מפה במרקר צהוב והוא מהווה נספח 1 להסכם.

התובעת הגישה את תצהירו של מר יצחק סויסה בו נפרשה גרסתה. על פי הגרסה מדובר בחברה בע"מ הרשומה על שמות נשות המנהלים בפועל שהם המצהיר ושני אחיו ה"ה ניסים ושמעון סויסה.

התובעת עוסקת בין היתר בהשכרת נכסים והשכירה לנתבעת את המושכר זאת מיום 1.2.12 למשך שנה עם אופציה להארכות חוזרות מדי שנה ועד 10 שנים.

המושכר שימש ומשמש כמשחטת עופות וכך גם סוכם בהסכם השכירות.

התובעת טוענת כי הנתבעת מפרה את תנאי ההסכם ובין היתר מפרידה את רכיב המע"מ מדמי השכירות כאשר בגינו ניתנו שיקים דחויים מה שגרם לתובעת ל"ספוג" את המע"מ.

לגרסת התובעת, את הנתבעת לא צריך לעניין מועד תשלום המע"מ לרשויות המס היות והוסכם בין הצדדים כי רכיב המע"מ ישולם מראש יחד עם דמי השכירות לחודש הרלבנטי וזו לשון ההסכם.

התובעת מוסיפה וטוענת כי הנתבעת לא רכשה פוליסת ביטוח למושכר כפי שהתחייבה, לא המציאה אישורים על תשלום חובות שוטפים לרשויות ולגופים השונים וגם לא שולמה הארנונה במלואה וכשכבר שולמה, נעשה הדבר בדיעבד ולצרכי התביעה.

כך גם נטען שנשכרו שירותי עבריינים לשמירה על העסק ובין היתר להלך אימים על מי מטעם התובעת ולמנוע ממנהליה לבקר במושכר.

התובעת טוענת שלמרות שסוכם על תשלום פיצויים, לא שולמו פיצויי פיטורין למצהיר ולאחיו בהתאם לחוזה.

התובעת מוסיפה וטוענת כתשובה לטענות הנתבעת כי המחלוקת שהתגלתה בין הנתבעת לצדדים שלישיים ביחס לחלק ממגרש השייך למושכר (מגרש 26 בחלקה 146) איננה רלבנטית וכי הנתבעת ידעה מהו המצב התכנוני והמשפטי ביחס לאותו חלק בו ניתנה זיקת הנאה לצד ג' ומדובר בחלק זניח שהבעיה לגביו התעוררה עת חרגה הנתבעת מכתב היתר שנחתם שנים רבות לפני ההתקשרות עמה וביצעה שימוש חורג בחלק ממה שהוגדר "רצועת הדלק " בחלק ממגרש 26.

התובעת גם משיבה לטענות הנתבעת בדבר הפרות מצדה וטוענת כי עמדה בהתחייבויותיה ואם בחלקן עמדה באיחור כמו בניית גדר בטון בשטח, היה הדבר צפוי והוא קרה בשל נסיבות שאינן תלויות בה (אלא בחברת החשמל בשל צורך להעתקת קו חשמל).

הסכום הכספי הנתבע איננו נזק שהתגבש אלא "הפסד עתידי" צפוי ממועד בו תפנה הנתבעת את המושכר ועד למועד בו יימצא שוכר חלופי.

הנתבעת הגישה את תצהירו של מר שלום שטרית ועל פי הגרסה המופיעה בו הוא מנהל עסקים הנוגעים לעופות מזה שנים רבות. בנכס אותו שוכרת הנתבעת כיום התנהלה משחטת עופות שהייתה השייכת לאחים סויסה אשר נקלעו לחובות כבדים וחיפשו שוכר.

כשפנה מר שטרית לאחים סויסה התברר לו שלא מדובר בסתם שכירות אלא ברצונם בשותפות "נסתרת" ללא ציון שמם נוכח הסתבכותם הכלכלית.

לצורך ניהול המשחטה הוקמה ההחברה הנתבעת והאחים סויסה ניהלו אותה בפועל כאשר מר שטרית שלו גם עסקים אחרים, היה מפקיד בידם פנקסי שיקים לניהול השוטף.

השותפות הסמויה נמשכה עד שנת 2010 במהלכה עברו האחים סויסה למעמד של שכירים וזאת עד ינואר 2012 אז פרצה שריפה במושכר והופסקה הפעילות. מר שטרית חושד שלאחים סויסה הייתה יד בעניין כאשר בנוסף הוא גם מעלה טענות כנגד מי מהם בדבר מעילה, רמאות במכירת עופות "מהצד", מתן שוחד לקניינים, הוצאת כספים במרמה והעברתם לבני משפחה וכיו"ב.

היות ומר שטרית לטענתו השקיע במשחטה כ-6 מיליון ₪ והיה זקוק לה נואשות לצורך עסקיו, נאלץ להסכים לתנאים דרקוניים שהוכתבו לו במסגרת הסכם השכירות, שילם דמי שכירות מופקעים ונשא בעלויות תיקון השריפה שנאמדו בכחצי מיליון ₪, כך גם נאלץ להסכים לתשלום פיצויי פיטורים למרות שלא הייתה הצדקה לכך.

הנתבעת טוענת שכל תשלומי השכירות והמע"מ שולמו כדין, תשלומי המע"מ הועברו בהסכמה לעוה"ד ותד (בא כוחה בהליך כאן) בנאמנות על מנת שימסרו לתובעת לאחר קבלת חשבונית מס, ביטוח נערך לאחר שהיה צורך להשלים את מיגון העסק כשמנגד האחים סויסה עצמם לא ביטחו את העסק בעבר ולכן גם לא היה כיסוי לנזקי השריפה. כל החשבונות לרשויות ולגופים השונים שולמו, לא התקבלו דרישות להצגתם בפני מי מטעם התובעת ומר שטרית טוען כי מדובר בטענות שנולדו לצורך הגשת התביעה דנן.

דיון: